פסק-דין בתיק ה"פ 25485-07-12

לפני מונחות שתי בקשות לסילוק התובענה שבכותרת על הסף.

הבקשות הוגשו על ידי המשיבים בהליך העיקרי (להלן: " המבקשים"), בהתבסס על מספר טענות:

האחת - התיישנות או לחילופין שיהוי קיצוני;

השנייה - התובענה מהווה ניסיון לעקיפת הוראותיו של חוק תובענות ייצוגיות; 

השלישית - המרצת פתיחה אינה המסגרת הדיונית הראויה לניהול ההליך;

והאחרונה - בית משפט זה אינו בעל הסמכות העניינית לדון בסוגיות שהועלו בתובענה על ידי המבקש בהליך העיקרי (להלן: " המשיב"), שעניינן ביקורת על פעילותה של מדינת ישראל בכובעה כריבון.

א. הרקע :

1.       בתובענה דנן עותר המשיב, מר עזר שמש, אשר רכש בשנות ה-80 וה-90 מניות מבוכרות א' בבנק החקלאות לישראל בע"מ (להלן: " בנק החקלאות") להורות למבקשת 2, המשמשת כיועצת המשפטית של ענבל חברה לביטוח בע"מ, ומונתה ביום 25.9.2008 כמפרקת של בנק החקלאות (להלן גם: " המפרקת"), לפעול באופן שידחה את תשלום הכספים המגיעים למדינת ישראל, הן בכובעה כנושה עיקרית של בנק החקלאות הן בכובעה כבעלת מניות של בנק החקלאות, וזאת עד לאחר פידיון ו/או פיצוי בעלי המניות של בנק החקלאות בגין נזקיהם הנטענים.

בנק החקלאות הוא חברה ציבורית וממשלתית שהתאגדה בישראל בשנת 1951. בין המטרות שלמענן הוקם בנק החקלאות נכללו מימון, פיתוח ועידוד המגזר החקלאי בארץ.

מדינת ישראל הייתה ועודנה בעלת המניות העיקרית בבנק החקלאות. הון המניות של בנק החקלאות מורכב ממניות רגילות, אשר ב-100% מהן מחזיקה המדינה; מניות מבוכרות א' הנושאות  דיווידנד צבור בשיעור של 8% לשנה, אשר המדינה מחזיקה ב-99.52% מהן; ומניות מבוכרות ג' הצמודות לשער הדולר האמריקאי, הנושאות דיווידנד צבור בשיעור של 7.5% לשנה, אשר בכ-92.47% מהן מחזיקה המדינה.

המשיב עותר בתובענה גם להכרה בה כתביעה קבוצתית כמשמעותה בתקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות").

המשיב מוסיף ועותר לכך שאם ייקבע שיש צורך במינוי מומחה לקביעת מנגנון הפיצוי לבעלי המניות, ימומן שכרו מקופת הפירוק.

2.       בתובענה נטען כי המשיב רכש בשנות השמונים מניות של בנק החקלאות בעשרות אלפי שקלים מאחר שהיה מעוניין בהשקעה מניבה, סולידית ובטוחה, אלא שזמן קצר לאחר מכן נקלע המגזר ההתיישבותי למשבר חריף. במטרה לפתור את המשבר הקשה יזמה המדינה והובילה מספר מהלכים שנועדו למנוע את קריסת הענף. לאחר שניסיון להסדיר את חובות הגורמים החקלאיים לבנקים השונים לא צלח, הוחלט לבצע מהלך חקיקתי רחב היקף, הידוע בשם חוק גל, אשר נועד לאפשר את שיקומו של המגזר החקלאי במדינה.

חוקתיות מהלך זה נבחנה על ידי בית המשפט העליון בפסק דינו בע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4) 221, שם נקבע כי תכליתו של החוק נועדה להגשים מטרה חברתית חשובה, ועל כן על אף הקביעה כי החוק פוגע בזכות הקניין, נדחתה הדרישה לבטלו בהתבסס על הוראותיו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

3.       המשבר במגזר החקלאי פגע, בין היתר, במצבו הפיננסי של בנק החקלאות, אשר המקור העיקרי להכנסותיו אמור היה להיות מתן הלוואות ואשראי לסקטור החקלאי. בתקופה זו העבירה המדינה לבנק החקלאות השקעות בגובה של עשרות מיליוני שקלים, אולם סכומי כסף אלה לא הצליחו לסייע ולא שיפרו את מצבו הקשה. בחודש ינואר 1993 נפסק המסחר במניות מבוכרות א', ובחודש אפריל 1993 הגביל בנק ישראל את רישיון הבנק. החל מחודש יולי 1999, הפסיק בנק החקלאות את תשלום הדיווידנד הן לבעלי מניות מבוכרות א' הן לבעלי מניות מבוכרות ג'. בחודש מרץ 2005 הודיע נגיד בנק ישראל על ביטול רישיונו של הבנק.

4.       בעקבות כל המפורט לעיל החליטה הממשלה ביום 4.9.2005 להפריט את בנק החקלאות, בדרך של מכירת נכסיו המהותיים, כאשר הובהר כי לאחר ביצוע המכירה יפורק הבנק מרצון. בעוד חובו של הבנק למדינה עמד על למעלה משני מיליארד ש"ח, התקבלה ביום 5.3.2008 החלטת ממשלה נוספת, במסגרתה בוטלה החלטת ההפרטה והוחלט על פירוקו של הבנק מרצון ומינויה של מפרקת, בהתבסס על העילה הקבועה בסעיף 14(א)(1) לחוק החברות הממשלתיות, תשל"ה-1975 (להלן: " חוק החברות הממשלתיות"). החלטות תואמות אף התקבלו באסיפה כללית של בעלי המניות ובאסיפת נושים שהתקיימו, כאמור, ביום 25.9.2008. יוער, כי בהתאם לדין זומן המשיב לאסיפת בעלי מניות שעל סדר יומה עמד הפירוק הצפוי, אך הוא לא הגיע לאסיפה ולא שלח נציג מטעמו (בתובענה נטען כי נודע לו על התרחשויות אלו בדיעבד).

5.       בחודש דצמבר 2008 פנה המשיב אל המפרקת בבקשה לקבלת מסמכים ופרטים שונים, ומשלא נענה נקט הליך משפטי בעניין זה (ה"פ (ת"א) 1724-09 שמש נ' בנק לחקלאות בע"מ, בפירוק מרצון). ביום 18.2.2010 ניתן פסק-דין הדוחה את התובענה וערעור שהגיש (ע"א 3343/10 שמש נ' בנק החקלאות בע"מ, בפירוק מרצון (ניתן ביום 25.5.2011)), נדחה לאחר שהמשיב קיבל את המלצת בית המשפט העליון לחזור בו מהערעור. הוצאות המשפט שהוטלו בערכאה הדיונית בוטלו על ידי בית המשפט העליון בפסק דינו.

6.       בהמשך לכך, התקיימו אסיפות כלליות נוספות, במסגרתן הועלתה על ידי באי כוחו של המשיב דרישה כי המפרקת תגיש תביעות לפיצוי נגד מי שגרם לבנק נזק ניכר וכן שתקבע שחובותיו של בנק החקלאות כלפי המדינה (הן בכובעה כנושה של הבנק הן בכובעה כבעלת מניות בו) לא ייפרעו אלא לאחר שיפרעו חובם של בעלי המניות האחרים, זאת משום שלטענת המשיב התנהלות המדינה היא שהובילה לקריסתו של  הבנק.

7.       משדרישות אלו של המשיב נדחו על ידי המפרקת, הוגשה ביום 12.7.2012 התובענה דנן.